תפקוד זוגי של הורים של נערות הסובלות מאנורקסיה ובולמיה נרבוזה 

שרון גל, מוסמכת של אוניברסיטת חיפה בחוג לפסיכולוגיה בחנה, בהנחיית דר' יואב לביא ודר' עפרה מייזלס את התפקוד הזוגי של הורים של נערות הסובלות מאנורקסיה ובולמיה נרבוזה בעבודת הגמר שלה לקבלת התואר "מוסמך" במדעי החברה. מחקרה של גל נשען על תיאוריות משפחתיות הרואות במשפחה מערכת אינטראקציונית ואינטגרטיבית. הנושא שנחקר לעומקו בעבר, כמעט ולא נבחן בצורה אמפירית מבוקרת, ובכך ייחוד מחקרה של גל.

גל יצרה דגם משולש המורכב מצלע יחסי ההורה-נערה, צלע תפקוד זוגי: איכות הנישואין, וצלע חומרת הפרעת האכילה. החוליה המשמעותית במודל היא לדעת גל הקשר בין הנערה להוריה. ככל שהקשר הזה לקוי יותר כך ביכולתו להעצים את מידת ההשפעה של הקונפליקט הזוגי על הנערה, ובכך להשפיע על חומרת הפרעת האכילה, זהו המשתנה המתווך. האינטראקציה בין ההורה לילד חשובה ביותר שכן גם קשר טוב עם אחד ההורים יוכל לשכך במעט את השפעת הנישואין הבעייתיים על הילד.

בקשר שבין הנערה להוריה נחשפת התמודדות בעייתית עם תהליך ההיפרדות (האינדווידואציה) מההורים, שהוא המשימה ההתפתחותית העיקרית בגיל ההתבגרות. לרבות מהנערות האנורקסיות והבולימיות יש תחושה כי ההורים אינם נותנים להן מספיק אוטונומיה וחופש בחייהן. הן מדווחות על פיקוח נוקשה מצד הוריהן. בחיפוש אחר שליטה פנימית, נמצאת השליטה על הגוף כזמינה ואפקטיבית.

המדגם של גל התבסס על 60 משפחות. המשותף לכל המשפחות הוא עובדת היותם של ההורים הוריה הביולוגיים של הנערה, הנערה חיה בבית ההורים, וכן המשפחות כולן דוברות עברית. ל- 30 מבין 60 המשפחות בנות הסובלות מהפרעת אכילה, 15 מאנורקסיה ו- 15 מבולמיה. הללו נמצאו בשלבים שונים של טיפול פעיל במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם. ב- 30 המשפחות הנוספות, שהיוו קבוצת ביקורת, יש בת שאיננה סובלת מכל בעיה פסיכיאטרית או גופנית אחרת. מעניין כי 90% מבין המשפחות בהן קיימת הבעיה נענו בחיוב לפנייתה של גל, ואילו מבין משפחות קבוצת הביקורת הייתה היענות של 50% בלבד.

ממצאי המחקר התבססו על שאלונים שניתנו לאב, לאם ולנערה, למילוי עצמי. נקודה מעניינת שעלתה בממצאים היא כי לא נמצאו כמעט הבדלים בין האנורקסיות לבולימיות. רק במדד אחד נמצא הבדל מובהק ביניהן: האנורקסיות יותר מהבולימיות חשו כי אביהן מאפשר להן אוטונומיה רבה יותר.

הנחת היסוד של גל הייתה כי בקרב בני זוג שלהם בת חולה יהיה קושי ביצירת קירבה ואינטימיות. ככל שאיכות הקשר בין ההורים תהיה נמוכה יותר כך תרד רמת הקשר בין הנערה והוריה והפרעת האכילה תהפוך חמורה יותר. ואמנם אצל יותר מ- 50% מהמשפחות בהן נערה הסובלת מאנורקסיה קיימת חוסר הרמוניה בזוגיות, והאחוז אף גבוה יותר בקרב משפחות של נערות בולימיות. במשפחות אלו בהן תופעות של הפרעות אכילה, ואיכות הנישואים נמוכה, לנערות יש קשר טוב פחות עם הוריהן מאשר לנערות בקבוצת הביקורת. קשר ההורה-נערה עומד בתווך בין קשר הנישואים הלקוי לבין הפרעות האכילה. ככל שהקשר בין הנערה להוריה לקוי יותר כך מחמירה הפרעת האכילה.

המחלה אף משרתת את ההורים ביחסיהם הבעייתיים. הזוג מתמקד בבתו, ועל ידי כך מתעמעמים הקונפליקטים ביניהם. הטיפול בנערה מאפשר להם להישאר יחד. נמצא אפילו כי כאשר חל שיפור במצבה של הנערה נעשים ההורים יותר ויותר מתוחים וחרדים (Crisp). נמצא קשר ישיר בין חומרת מחלתה של הנערה ובין מידת מעורבותה בקונפליקט בין הוריה: רבים דיווחו על מבנה משולש בעייתי. במשפחות אלו נעקפים הקונפליקטים הזוגיים באמצעות הנערה. הנערה, כפי הנראה באופן בלתי מודע, מושכת אליה את תשומת לב ההורים ובכך ממסכת את הקונפליקט הזוגי ביניהם.

השלכותיו המעשיות של מחקרה של גל מעבירות את מוקד הטיפול בנערה חולה. יש ליצור עבור המשפחה מסגרת טיפולית משפחתית בה תעשה עבודה על היפרדות (אינדוידואציה) מן ההורים והבנת משמעויות הפרעת האכילה. כן יש מקום לטיפול זוגי. יצירת מסגרת שכזו תשחרר את הנערה מהמעורבות העמוקה בסכסוך בין הוריה, ותמקד אותם, כזוג, בבעיותיהם. וכמובן שטיפול אישי לנערה יעזור לה להבחין, באופן עצמאי ממשפחתה, בשינויים המתחוללים סביבה ובה, ובעיקר בשינויים המתחוללים אצל הוריה.